<h1>אהל מועד שער יום טוב דרך ב'</h1>
<h2>דף צה.</h2>
מלאכת עבודה אסורה ביו"ט כמו בשבת חוץ ממלאכת אוכל נפש שכל מלאכת אוכל נפש שהיא בתלוש ואם עשאה מעיו"ט יש בה הפסד או חסרון טעם מותר לעשותה ביו"ט ואפי' מכשירי אוכלין שא"א לעשותן מעיו"ט מותר לעשותן ביו"ט ולגבן החלב אפי' נחלב מעיו"ט אסור לגבן ביו"ט והקשו בגמ' [שבת קל"ד ע"א] מאי שנא מלישה ומתרצי התם לא אפשר הכא אפשר כלומר שאין בזה חסרון טעם אם גבן מבערב והכא על כורחינו בחלב שנחלב מבערב מיירי דהא אסור לחלוב ביו"ט כמו שיתבאר בנ"ד מדרך ד' ומשמע מהכא דכל אוכל נפש שאינו מפיג טעמו אם עשאו מבערב אסור לעשותו ביו"ט והילכך נשים שרגילות לעשות בצק כמין תולעים או נמלים הואיל וצריכין להתיבש טובים הם אם עשאם מעיו"ט יותר מהנעשים ביומן ואסור לעשותן ביו"ט ואפ' לחלוק בזה (דאמר בפ' כל הכלים) [דבהמצניע] [שבת צ"ה ע"א] מבאר רמב"ן דלא אסר ר"י באוכל נפש שאפ' לעשותו מעיו"ט אלא במכשירי א"ן בלבד הוא שאסור היכא שאפ' לעשותן מעיו"ט וצ"ע.
<h2>דף קלד.</h2>
אין ממתקין החרדל בגחלת של עץ מפני שמכבה שלא לצורך אכילה אבל ממתקין אותו בגחלת של מתכת או במים חמים ואין מסננין החרדל במסננת שלו ביו"ט.
מלאכת עבודה אסורה ביו"ט כמו בשבת חוץ ממלאכת אוכל נפש שכל מלאכת אוכל נפש שהיא בתלוש ואם עשאה מעיו"ט יש בה הפסד או חסרון טעם מותר לעשותה ביו"ט ואפי' מכשירי אוכלין שא"א לעשותן מעיו"ט מותר לעשותן ביו"ט ולגבן החלב אפי' נחלב מעיו"ט אסור לגבן ביו"ט והקשו בגמ' [שבת קל"ד ע"א] מאי שנא מלישה ומתרצי התם לא אפשר הכא אפשר כלומר שאין בזה חסרון טעם אם גבן מבערב והכא על כורחינו בחלב שנחלב מבערב מיירי דהא אסור לחלוב ביו"ט כמו שיתבאר בנ"ד מדרך ד' ומשמע מהכא דכל אוכל נפש שאינו מפיג טעמו אם עשאו מבערב אסור לעשותו ביו"ט והילכך נשים שרגילות לעשות בצק כמין תולעים או נמלים הואיל וצריכין להתיבש טובים הם אם עשאם מעיו"ט יותר מהנעשים ביומן ואסור לעשותן ביו"ט ואפ' לחלוק בזה (דאמר בפ' כל הכלים) [דבהמצניע] [שבת צ"ה ע"א] מבאר רמב"ן דלא אסר ר"י באוכל נפש שאפ' לעשותו מעיו"ט אלא במכשירי א"ן בלבד הוא שאסור היכא שאפ' לעשותן מעיו"ט וצ"ע.
<h2>דף קמו.</h2>
חותמות שבקרקע מתיר את הקשר דהא לאו קשר של קיימא שהרי להתיר ממש הוא עשוי אבל לא מפקיע את החבל לסתור עבותו ולא חותך שהרי סתירה היא אבל של כלים מתיר ומפקיע וחותך ואפי' בשבת ושובר אדם מגופת חבית שיש בה גרוגרות ואוכלין ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה וכבר נתבאר זה בס' משמרת הקודש.
<h2>דף קמח.</h2>
שואל אדם מחבירו בלשון שאלה כדי יין וכדי שמן אבל לא יאמר לו בלשון הלואה שהלואה לזמן מרובה ושמא יבא לכתוב.
הלוקח יין ושמן או פירות ביו"ט מן הגוי אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו וי"א דוקא בסתם אבל לא יאמר לו הרי טליתי במשכון אצלך שזהו כמעשה חול.
<h2>דף קמח:</h2>
אין נמנין על הבהמה ביו"ט אבל מוסיפין שאם היו ה' נעשין י' ואסור להפיס ביו"ט.
